חללית

הגנה מפני אש או מעכב בעירה: ראה תקן EN 11612

תקן זה, שהחליף את תקן EN 531, מפרט את דרישות הביצועים לחומרים וביגוד מגן מפני חום ולהבות (למעט ביגוד לכבאים ורתכים). דרישות אלו חלות על פריטי לבוש הניתנים ללבישה במגוון רחב של שימושים, כאשר יש צורך בבגדים בעלי תכונות של פיזור להבה מוגבלות ובהם הלובש עלול להיחשף לחום הנפלט מקרינה, בהסעה, במגע או על ידי הקרנות של מתכת מותכת. למעשה, התקן הבינלאומי EN ISO 11612 חל על ביגוד (PPE קטגוריה 2 או 3) העשויים מחומרים גמישים, שנועדו להגן על גוף האדם למעט הידיים, מפני חום ו/או להבה.

בהשוואה לתקן הישן EN 531, זה שמעתה והלאה, הבטנה חייבת להיות מעכבת בעירה, כמו הבד החיצוני של קוד A (ראה בפסקה הבאה), ללא התלקחות, ללא נמס וללא חור. כמו כן, עיכוב בעירה נבדק גם לאחר מספר מרבי של כביסות (50), וכן הופיעו דרישות לגבי חוזק התפרים ועיכוב בעירה.

תקן חדש EN 11612: הוראות שימוש

מטרת תקן EN 11612 פשוטה: להפחית את הסיכון של בגדים להתלקחות ולגרום לפציעה נוספת ללובש. ביצועי הבגדים העומדים בתקנה זו מסומנים על ידי שישה דירוגים (מ-A עד F), אשר בודקים בהתאמה את התפשטות הלהבה, עמידות לחום קונבקטיבי, חום קרינה, עמידות להתזות אלומיניום מותך, עמידות להתזות ברזל מותך ועמידות לחום מגע. זו הסיבה שלעיתים ניתן לראות כינויים כגון: 11612A, 11612B, 11612C, 11612D, 11612E, 11612F.

בנוסף, הדגם חייב תמיד לעמוד בקוד התפשטות הלהבה A1 או A2 ולפחות אחד מהקודיפיקציות מ-B עד F. תווית הבגד מציינת לבסוף את הסיווג שהתקבל. שימו לב גם שהחומר חייב להיות מכוסה בצד אחד ושצריכה להיות חפיפה מספקת בין הז'קט למכנסיים.